וירוס הקורונה הביא לחיינו שפע וברכה אם רק נלמד איך להתבונן נכון. אנו בני האדם לא יודעים להעריך משהו גם כשהוא ממש בידינו, כרגע נתנו לנו מתנה ואנו לא ממש מעריכים אותה. אנחנו אפילו לא מבינים שזו מתנה. אם נתבונן לעומק ובצורה רחבה על כלל האנושות וטובת האנושות נראה בווירוס הקטן הזה ממש ברכה. מרוץ העכברים הנורא שנכנסנו אליו בשנים האחרונות, החלום שנשיג עושר וכך יבוא האושר מתפוצץ לנו בפנים ואנו רואים שהכסף והנוחיות לא הביאו לנו לא אושר ולא שלווה אלא להיפך, אנחנו היום יותר לחוצים מתמיד, אחוזי הדיכאון בקרב האוכלוסייה מהגבוהים שידענו ואפילו חיות המחמד שלנו סובלות מדיכאון.

דמיינו עולם שבו כולנו חוזרים הביתה, בונים את הקשרים ביננו שאבדו מזמן, לומדים להכיר ולאהוב את אנשי ביתנו. לא נצטרך לעבוד כל כך הרבה שעות כי הרבה מההוצאות פשוט לא יתקיימו עוד, לא נבלה שעות אחר קניות מיותרות של פריטים שעוד חודש במקרה הטוב יהיו בזבל, החומר ילך ויפחת בחשיבותו ומה שכן יהיה חשוב אלה יהיו היקרים לנו מכל, בני משפחתנו האהובים. כשפרנסת הבית תהיה יותר קלה, האישה לא תצטרך לצאת לעבודה או שתעבוד מספר שעות מהבית, זה נשמע שוביניסטי אולי אבל למה שהאישה תבלה את כל שעות היום עם אנשים זרים במקום להיות בקרבת ילדיה, היא תמיד יכולה לממש את שאר מאווייה, להתלבש יפה, לטפח את עצמה, לבלות עם חברות ולהתפתח בחוגים ולימודים, בשביל כל אלה לא צריך לצאת לעבודה. התרגלנו שהעבודה מגדירה אותנו ודרך העבודה אנו מעריכים את עצמנו וזה כל כך לא נכון.

כולם ירוויחו מהחזרה הביתה לגרעין המשפחתי, גם הגבר יעבוד פחות שעות וגם הוא יעבוד מהבית, כרגע זה נשמע לנו כמו בית משוגעים כי איבדנו את הקשר הנכון ביננו, שכחנו מה זה להיות משפחה, לחשוב אחד על השני בטוב, בחיוביות, ברצון שכולם ייהנו ולא רק כדי שלנו יהיה שקט. אנו בתקופה מאוד מיוחדת של שינוי מהותי באנושות וכמו בכל התחלה, גם זו קשה ולא מובנת, אבל העולם שהיה לפני הקורונה לא יחזור וכך גם ההרגלים שלנו. פנינו לעידן חדש, לשחר חדש לאנושות. האדם הוא סתגלן מטבעו וגם למצב החדש נתרגל. נלמד מחדש לארגן את חיינו, סוף סוף ישנו את כל מערך החינוך והגרעין המשפחתי יחזור להיות הביטחון של כולנו, שממנו תהיה כל הצמיחה שלנו.

המילה "מטה" בפאלית – אחת משפות הודו והשפה בה נכתבו הכתבים הבודהיסטית הקדומים – פירושה "אהבה נדיבה". במילה "מודיטה" מתארת הפאלית אהבה נדיבה בעת שמחה כאשר רצונותינו מלאים. "מודיטה" היא השמחה בשמחתו של הזולת. המילה "קורונה" בפאלית – פירושה אהבה נדיבה בעת מחסור ודחק, בעת ייסורים, ופירושה חמלה – הרצון שלנו להקל את סבלו של הזולת, לשחרר אותו מייסוריו. הקורונה בפאלית – בשורוק ולא בחולם – אך עדיין קרובה מספיק לקורונה המוכרת לנו, כדי שנהרהר בקשר שבין התופעות. 

הקורונה שלנו, וכדי שלא נתבלבל, קוביד 19 שלנו, מקרב אותנו לקורונה בשפה הפאלית – לחמלה. המחלה שמחולל קוביד 19 עלולה להיות קשה, קשה מאוד אפילו. מעבר לתסמיני החולי ולסכנת המוות, הביאה עמה המגפה משבר כלכלי, חוסר ודאות קיומית, שינתה סדרי עולם – לכל אדם – בין אם בבידוד חברתי, בהסגר, בפיטורים, בחל"ת, בהעדר מסגרות לימודיות ועוד. קוביד 19 הכניס אותנו אל בין המצרים, למצב של חיסרון, כאב ולעיתים לייסורים של ממש. מה שמוזר במיוחד במגפה הנוכחית הוא שהיא גלובאלית – חובקת כל – חובקת עולם. כולנו ממש באותה סירה, יושבים כארנב מפוחד מתחת לשיח, רועדים – מי יותר מי פחות – ממה שצופן לנו העתיד.

בעת קורונה זו נחוצה יותר מכל הקורונה הפאלית – נחוצה חמלה. הרגישות לחסרונות הזולת, לקשיו, לסבלו מתוך כוונה – בקשה – להקלה. מי יודע, אולי הקורונה של קוביד 19הגיעה דווקא כדי לחייב אותנו בקורונה ההיא, בחמלה, בדאגה לזולת, בשיתוף פעולה על מנת לא להדביק, בערבות הדדית על מנת לשכך את סבלם של הרבים. 

גם עברית שפה קדומה ומעניינת מאוד. שורש אחד, מילה אחת, יכולה לכלול משמעויות כה רבות ביניהן מתקיים איזשהו קשר פנימי. כמו המילה "ירח" המתארת את הלבנה וגם חודש – והקשר ברור.  כך המילה "מחלה" קרובה ל"חמלה" – בהיפוך קל של אותיות. 

הנה, הכתובת על הקיר, בין אם בפאלית או בעברית, הקורונה – המחלה, מחייבת אותנו לשנות את הלב כדי שנכיר בנחיצות שלנו זה לזה. אנושות גדולה, מגוונת, סובלת, כדי שנלמד להרכיב מתוך השונות הזו גוף אנושי אחד, חי, נושם ובריא הרואה בריבוי הדעות, התכונות, והרצונות ברכה, והמקרב את כולם אל לב אחד, קולקטיבי, הצמא לאהבה והמבקש להשפיע אותה לזולת. 

להכחיש קיומה של תופעה מסוימת זה הדבר הקל ביותר בעולם, פשוט מתעלמים מכל העדויות, מספקים הסברים אלטרנטיביים לכל דבר, משחקים עם הנתונים והסטטיסטיקות ועוד טקטיקות שכולן נועדו להכחיש איזו תופעה. כך קורה לגבי השואה וגם לגבי משבר האקלים. המטרה של כל ההכחשות היא אחת, למנוע שינויים או במקרה שלנו, הפסדים כלכליים. 

הכחשת משבר האקלים היא תופעה מאורגנת וממומנת היטב. מכחישי האקלים אינם כופרים בתופעה עצמה, ברור לכולם שמשבר האקלים קיים, את זה אי אפשר להכחיש אלא שהם מתנגדים לדעה שפעילות בני אדם היא זו שגורמת למשבר. הם מפעילים מכונת הכחשה שכל מטרתה לערער את אמון הציבור שיש קשר בין פליטת גזים וחומרים מזהמים לבין משבר האקלים. רוב הקהילה המדעית מחזיקה בדעה שיש סבירות של מעל ל – 95 אחוז שמשבר האקלים נגרם על ידי פעילות בני אדם, לעומתם מכחישי המשבר או ספקני המשבר טוענים שהאקלים משתנה באופן קבוע, שאינו קשור לפעילות בני אדם, שאינו תלוי בכמות הגזים שפולטת פעילות בני אדם. איך באמת ניתן להוכיח זאת? מכחישי משבר האקלים אינם מוכנים לשמוע או לקבל כל הסבר שידרוש לבצע שינויים שיעלו כסף רב. 

ההסבר המגיע מצד חכמת הקבלה הוא שמשבר האקלים נגרם על ידי התפתחות האגואיזם של האדם, כל זאת מכיוון שיש קשר בין כל מערכות הטבע. הטבע לפי חכמת הקבלה הוא מערכת אחת שלמה, שמטרתה להביא את כל המערכת, שכוללת את בני האדם, החי, הצומח והדומם, לאיזון ושלמות מקסימליים. בעל החיים היחיד שמפר את האיזון הזה הוא האדם. בעקבות רדיפה חסרת מעצורים אחרי כסף, כבוד וידע, בני האדם הורסים הכול. אנחנו הורסים את הטבע שבו אנחנו חיים, הורסים את מערכות היחסים בין בני אדם, שוברים את המבנה המשפחתי, שוברים את האיזון בין העשירים לעניים. הטבע חייב להגיב, חייב לתקן את חוסר האיזון הזה, הוא מפעיל את כוחותיו בכדי להחזיר את האיזון, והוא לא יפסיק עד שבני האדם יתחילו להשתנות, עד שיתחילו להשתמש בכל האגואיזם האנושי בצורה טובה יותר, נכונה יותר. רוב האנשים יכחישו את ההסבר הזה, בגלל הסיבה הפשוטה שהוא דורש מהם לעשות שינוי, שינוי פנימי, שינוי שידרוש מהם חשיבה חדשה, גישה שונה לגמרי למהות החיים.