קיימות מספר שיטות מקובלות להערכת שווי כלכלי של עסקים וחברות: (מבוסס על מידע שנאסף כאן https://www.laorc.co.il/he-area-of-activity/valuations)
- שיטת השווי הנכסי (NAV);
- שיטת ההשוואה לעסקאות דומות;
- שיטת המכפיל; וכן
- שיטת היוון זרמי המזומנים (DCF Method).
שיטת השווי הנכסי הנקי (NAV-NetAssetValue), מבוססת על שווי נכסי העסק ובניכוי התחייבויותיו כפי שהם משתקפים במאזן, התחייבויות נוספות שעל העסק לשאת בגין פעילותו, תשלום המס שצפוי להיות מוטל על העסק והוצאות המטה הנדרשות לתפעולו. הערכת השווי תיעשה לעתים תוך ביצוע התאמות ותיקונים בניסיון לאמוד את שווי השוק ההוגן של הנכסים וההתחייבויות.
שיטת ההשוואה לחברות דומות (שיטת המכפיל) מתבססת על מחירי מניות של חברות ציבוריות בענף של העסק נשוא ההערכה. בשיטת המכפיל מוערך העסק על בסיס היחס הממוצע בענף בו הוא פועל בין נתון המבוסס על שווי השוק לבין פרמטר חשבונאי נבחר.
יתרונותיה של השיטה בכך שהיא משקפת נאותה, דרך המחירים שנקבעו בפועל בין קונים ומוכרים מרצון, את כל הפרמטרים המשפיעים על השווי, ומונעת את הצורך להתבסס על תחזיות העלולות להיות שנויות במחלוקת. בנוסף, התבססות על עסקאות שמועד ביצוען היה סמוך למועד הערכת השווי, מבטיחה כי השווי שמתקבל בשיטה זו יסתמך על מציאות כלכלית וסביבה עסקית דוחות, המשתקפות נאמנה דרך מחיר השוק. חסרונה העיקרי של שיטה זו הינו הקושי הקיים, בדרך כלל, באיתור עסקאות דומות, מהן ניתן לגזור את שווי העסק המוערך.
להלן מכפילים מקובלים:
- (EV) להיקף מכירות החברה;
- (EV) לרווח התפעולי של החברה;
- EBITDA . היחס שבין השווי התפעולי (EV) ל-EBITDA של החברה;
- EBITDA R&D. בדומה לחישוב מכפיל ה-EBITDA של החברה בתוספת הוצאות מחקר ופיתוח.
שיטת היוון זרמי המזומנים (Discounted Cash Flow Method)
שיטת היוון זרמי המזומנים מבוססת על הערכת יכולתו של העסק להפיק מזומנים. בהתאם לכך, מוערך שווי העסק באמצעות היוון זרמי המזומנים, אשר צפוי כי יפיק בעתיד. זרמי המזומנים העתידיים מהוונים במחיר הון המשקף את הסיכון הגלום בפעילות העסק, ומבטא את התשואה אשר משקיע היה מצפה לקבל מעסק בעל סיכון דומה.
שיטת היוון זרמי המזומנים הינה השיטה המקובלת ובעלת הבסיס התיאורטי המוצק ביותר.
יתרונה העיקרי של השיטה נובע מהתאמתה לעסק הספציפי והתייחסותה לגורמים ייחודיים בעסק נשוא ההערכה. מאפיין זה מביא לרמת דיוק גבוהה יחסית. חסרונותיה של השיטה טמונים בקושי לחזות את ההכנסות, ההוצאות וההשקעות העתידיות הרלוונטיות, ולקבוע את מחיר ההון המתאים.